ניכור הורי הוא תופעה מצערת וקשה שמתרחשת כאשר ילדים שהוריהם נמצאים בסכסוך גירושין מתנכרים לאחד ההורים ללא הצדקה.
לתסמונת הניכור ההורי יש השפעות קשות הן על הילד המתנכר והן על מערכת היחסים בין ההורים לילדים.
תסמונת זו מתבטאת בכך שהילד מסרב להיפגש עם אחד מהוריו או שהוא לא מוכן להיות איתו בקשר. פעמים רבות, מקורו של הסירוב נעוץ בהסתה של ההורה האחר. כאשר ההורה (המנוכר) מנסה ליצור קשר עם הילד, הוא חווה תגובות קשות, כגון: צעקות, קללות ואי הסכמה גורפת למפגש.
תופעה חמורה
בתי המשפט רואים בתסמונת הניכור ההורי תופעה חמורה. הגישה שלהם היא לבחון כל מקרה לגופו, ע"פ נסיבותיו וכן לבדוק את רמת החומרה של התופעה ולמצוא פתרון פרטני וממוקד, כולל הטלת סנקציות במקרים המתאימים.
במקרים קלים יחסית של תופעת הניכור ההורי, ניתן לטפל בבעיה באמצעות קביעת הסדרי משמורת מדויקים בין ההורים והקפדה על קיומם.
במקרי האמצע, כאשר התופעה ברמת חומרה בינונית, בתי המשפט יפנו בדרך כלל לטיפול ע"י גורם חיצוני.
במקרים הקשים, כשרמת החומרה של התופעה גבוהה מאוד, בתי המשפט ישקלו לשנות את הסדרי המשמורת ולהעביר את הילד למשמורת ההורה המנוכר או לצד שלישי. עם זאת, זהו אמצעי אחרון שיש לנקוט, והוא מוגבל למקרים חריגים בלבד.
ראיות אובייקטיביות
ע"פ הפסיקה, ניכור הורי נלמד מראיות אובייקטיביות ולא מתחושות סובייקטיביות של ההורה. כלומר, לא די באמירה או בתחושה סובייקטיבית של ההורה, שילדו מתנכר לו.
התופעה של ניכור הורי היא תופעה מורכבת, וחשוב להתמודד איתה ברגישות וביעילות. על כן, מוטב להתייעץ בהקדם עם עו"ד משפחה כבר כשמופיעים הסימנים הראשונים של התופעה, כדי שניתן יהיה לשפר את המצב.
לעו"ד אוריה חנן ניסיון רב בטיפול במקרים של ניכור הורי, והיא תסייע לכם להתמודד עם התופעה בצורה הטובה ביותר.