מקור המילה אפוטרופסות הוא מיוונית: επιτροπος – "ממונה". למעשה, אפוטרופוס הוא אדם שאחראי על מי שלא מסוגל לדאוג לענייניו ועל כן מטפל עבור אותו אדם בכל הדרוש מול רשויות החוק.
מינוי אפוטרופוס נדרש בעיקר בקרב קטינים או קשישים. לעתים גם במצבים מיוחדים, כגון אירוע מוחי או תאונה שבעקבותיהם אדם לא יכול לדאוג לעצמו.
בית המשפט ימנה אפוטרופוס כאשר אדם ייחשב לפסול דין שכן אינו מסוגל לקבל החלטות בעצמו ולדאוג לענייניו.
כך למשל, אם תוגש בקשה למינוי אפוטרופוס לקשיש, בית המשפט יבחן האם הקשיש אכן לא מסוגל לנהל את ענייניו בעצמו, ויסתמך לצורך כך על חוות דעת רפואיות ותסקיר של עובדת סוציאלי. באשר לקטינים, ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים על ילדיהם, אולם במקרה שבו ההורים לא מסוגלים לדאוג לצרכי בנם הקטין או כאשר, חלילה, שני ההורים נפטרו, בית המשפט ימנה לקטין אפוטרופוס.
ישנם מספר סוגים של אפוטרופוס: אפוטרופוס לגוף; אפוטרופוס לרכוש; אפוטרופוס לגוף ולרכוש ואפוטרופוס לדין.
לבית המשפט ניתן להגיש בקשה למינוי אפוטרופוס וניתן גם להגיש התנגדות למינוי אפוטרופוס.
בדרך כלל, הבקשה למינוי אפוטרופוס תוגש על ידי המקורבים לאותו אדם שכשירותו מוטלת בספק – מתוך דאגה לשלומו ומרצון וצורך להסדיר את מלוא צרכיו באופן כולל ושלם.
הבקשה יכולה להגיע גם מצד גורמים רשמיים מטעם מחלקת הרווחה באזורי מגורי האדם.
התנגדות לבקשה תוגש במקרים שבהם ישנו חשש לניגוד עניינים ואינטרסים וכאשר עולה החשש לשלילת זכויות שלא כדין לצרכי מרמה ושליטה מאותו אדם לגביו מתבקש מינוי האפוטרופוס.
מערכת בתי המשפט בוחנת בקפידה את הבקשות המוגשות לפתחה מתוך הבנה שכל החלטה למינוי אפוטרופוס עשויה להפר את החירות והאוטונומיה של הפרט.
בית המשפט ימנה לתפקיד האפוטרופוס את האדם שנראה לו המתאים ביותר למלא את התפקיד.
עו"ד אוריה חנן היא עו"ד ומגשרת בעלת ניסיון רב בהליכים שונים הקשורים לדיני משפחה וירושה, לרבות נושא האפוטרופסות.